להתחסן כל יום מחדש

כמורה למחשבת ישראל נהגתי לבקש מתלמידיי להגדיר מיהו חילוני. "הוא לא שומר שבת", ענה האחד. "הוא לא צם ביום כיפור" ענתה האחרת וכך הגדרה אחר הגדרה, כל ההגדרות התחילו במילים "הוא לא", ומי אוהב דובי לא לא.
הגדרה על דרך השלילה היא הגדרה רדודה, נוחה ואגוצנטרית, רדודה כי היא קצרה ולרוב סטריאוטיפית, נוחה כי היא לא דורשת להתעמק ולהבין את מכלול האמונות והדעות של הצד השני ואגוצנטרית, כי אין אחר. יש אותי ויש את המתנגדים לי.
החזון איש היטיב לייצג את התפיסה הזו במשלו המפורסם על העגלה המלאה והעגלה הריקה. גם בעולם הרפואה יש עגלה ריקה, מתנגדי החיסונים. אפילו כינוי דומה נתנו להם "פתית שלג", בלי ממשות, בלי נוכחות, ריקים.
אפיזודה חולפת אל מול הנצח האלוהי או הפסאודו מדעי. למה פסאודו? כי אם אתם שואלים אותי הרפואה כבר מזמן איבדה את דרכה וכמו הדת הסתאבה וטבעה בים של כסף ואינטרסים.
אני מזמין אתכן בפעם הבאה שאתן נכנסות לרופא לספור כמה פרסומות לתרופות יש בקליניקה שלו, פוסטרים, עטים, דפי מזכר, משטח לעכבר וכולן מפרסמות תרופות.
אפילו יש מקצוע כזה, תועמלני תרופות, אנשי מכירות שעוברים מרופא לאחות למנהל קופה, מציגים את מרכולתם, מסבירים, דוחפים, משווקים, מארגנים כנסים בארץ ובחו"ל של כל המי ומי בענף הרפואה. כנסים מקצועיים במלונות יוקרתיים, פנסיון מלא עם זמן לבריכה או סתם לסיגר וקוניאק טוב ובחדר תחכה לך תשורה קטנה מאיתנו, חברת התרופות, כדי שתזכור אותנו פעם הבאה שנדפוק בדלת.
חברות התרופות גם לא מקפחות אותנו ומשקיעות הון עתק בפרסום, כובלות את אמצעי התקשורת ומנתבות אותנו הצרכנים לעולם של פתרונות תרופתיים לכל בעיה.
גם עולם המחקר ממומן ברובו על ידי חברות התרופות שבוחרות לממן מחקרים שמתאימים לתוכנית העסקית שלהם, כאלה שתעלה תרופה בחכתן או כאלה שהן בעלי פוטנציאל רווח גדול יותר. תשאלו את עצמכן מה יעדיף אדון מנכ"ל, לפתח תרופה נגד לחץ דם שהחולה לוקח כדור אחד והבעיה שלו נפתרת או לפתח תרופה שהחולה צריך לקחת כדור יום יום במשך ארבעים שנה?
ואחרונים חביבים, נבחרי הציבור שזוכים לביקורים סדירים של לוביסטים של חברות התרופות שמקדמות את האינטרסים שלהם, לא פעם על חשבון האינטרסים שלנו.
כך הרפואה שהייתה בעבר פתית שלג בעצמה ובעוז פרצה דרך, חקרה, מרדה והאירה באורה התבוני מקומות אפלים ובערים איבדה את רוח החקרנות, החדשנות והיותה פורצת דרך והפכה ברובה לממוסדת, ממוקדת ומשרתת את מי שאוחז במושכות. את בעל המאה שלכוד בעצמו בכלוב זהב אנליסטי של צמיחה, תחזיות, שערים ובעלי מניות. מפלצת הצמיחה מנהלת אותו והוא מנהל או יותר נכון מקצץ את כנפיו של מדע הרפואה.
מולם, מעטים מול רבים, עומדים אנשים חופשיים שמהינים עוז מול התעשייה העצומה הזו ומול הנורמה החברתית ובוחרים שלא ללכת בנתיב התרופות והחיסונים. לא אני המצאתי את המונח "חופשי" הרב אברהם יצחק הכהן קוק המציא אותו. איש אמיץ שהעז להכיר את הצד השני וסירב בתוקף לקרוא לאותם אנשים משכילים שבחרו לבחור, "חילונים". מילת גנאי ששורשה במילה חול, אל מול הקודש הדתי. האדם החופשי אינו נע ונד ברוח, הוא איש אמונה, איש עקרונות ואידיאליסט. הוא בוחר מה להכניס לביתו, למוחו ולפיו והוא עשוי להשתמש בכלים לא נורמטיביים על מנת להתבונן וללמוד. כלים המאפשרים לו חופש בחירה ותנועה גדולים יותר.
הבעיה היא שההגדרה חופשי היא הגדרה פוזיטיבית ולכן היא מפתה. אם הוא חופשי, מה זה אומר עלי. אם הוא השתחרר מכבלי הקפיטליזם, אם הוא בוחר לא להתחבר לכבלים או ללוויין או חס וחלילה בכלל לא להחזיק טלוויזיה, אם הוא רואה פרסומת אך מצליח לא ליפול בפח הצרכני, אם הוא מצליח להישאר נאמן לדרכו אז מה זה אומר עלי? שאני חלש? שאני נגרר? שאני כבול אי שם במערה ורואה צל אנשים כאנשים? אני לא יכול להכיל ולהחיל את ההגדרה הזו על עצמי. אז אלחם בו בחירוף נפש, הוא מסכן אותי, את ילדיי ואת עתיד העם, אכנה אותו בשמות, אגביל אותו בחוקים ואדון אותו באישה של גהנום כי זה עונשם של כופרים.
למעשה אותם אנשים חופשיים הם עתיד האנושות, הם האדם האמיץ שיצא מגבולות אפריקה אי שם בימי ראשית האנושות, הם האדם האמיץ שתהה על פי האגדה מי האל שמנהל את הכל והם האדם האמיץ שלמרות הוקעה פומבית ועינויים אמר שאף על פי כן נוע תנוע.
האנשים החופשיים האלה בוחרים בדרך קשה ומורכבת. הם בוחרים ללדת עם מילדת בבית ולא ולרוץ לבית החולים הקרוב, הם בוחרים להשתמש בחיתול רב פעמי ולא בחיתולים חד פעמיים מזהמים, הם בוחרים אילו חיסונים לחסן ואילו לא, בדיוק כמו שהם בוחרים אילו סרטים לראות ואילו לא. בסופר הם בוחרים לקרוא טוב טוב את כל מרכיבי המוצרים ומשקיעים כסף רב באוכל בריא וכמה שפחות מעובד. הם בוחרים גן ובית ספר שתואם את תפיסתם החינוכית למרות שהוא יקר יותר או רחוק ולא רצים לבית הספר באזור הרישום שלהם. הן בוחרות אם בתקופת הוסת להשתמש בכוסית לדם או להשתמש בתחבושות רב פעמיות או רחמנא ליצלן להרגיש וזה אפשרי, מתי הן הולכות לדמם וללכת לשירותים או להשקות את העץ הקרוב. הם בוחרים לצאת בערב להליכות, לעשות יוגה או מדיטציה ולא להיזרק על הספה עד השינה מול ריאליטי כזה או אחר. הם בוחרים ללכת לשחות בים, גם בחורף או לאכול קייל, מאש וצ'יה.
הם יקפידו להתפתח נפשית ורוחנית, עם עצמם או בעזרת מטפלים וסדנאות. כי הנפש והגוף הם כמו סוס ועגלה. הנפש היא הסוס והגוף הוא העגלה וכל מקום שהסוס הולך העגלה הולכת אחריו. בחיבור הזה הם פורצי דרך, בדיוק כמו שהרפואה הייתה פעם.
בכל הבחירות האלו הם עובדים קשה ובהתמדה, יום יום, שעה שעה, מחזקים את מערכות הגוף וביניהם את מערכת החיסון ומחסנים את עצמם. זו הדרך שהם בוחרים להתמודד עם וירוס או חיידק כזה או אחר.
רגע, גיבורים גדולים, האם אתם מתכחשים לטוב שהרפואה השפיעה עלינו, החיסונים, האנטיביוטיקה ושאר תרופות וטיפולים שהצילו את חייהם של מיליארדים שעד לא מזמן מתו וסבלו ממחלות קשות. אז לא, לא מתכחשים, להיפך, מודים. מודים על הטוב, מודים לפסטר, סאלק וקוך, מודים לפלמינג, בנטינג ומקלאוד, מודים על תגליות עצומות ששינו את כל אורחות חיינו והובילו לרווחה, איכות חיים ותוחלת חיים ארוכה יותר. גם הדת או האמונה הביאה טוב לעולם אך כמו שהיא בתהליך ארוך של שחרור, השכלה וכפירה מצאה את מקומה הנכון והראוי לה בחיינו כך גם הרפואה צריכה לעבור את אותו תהליך על מנת לחזור להיות סקרנית, פורצת דרך, מחוברת ומחברת בין טבע האדם לטבע העולם בו אנו חיים.
הדרך לשם היא בדיוק אותה דרך של כפירה, שחרור ובחירה. בחירה לחפש, בחירה לשאול שאלות ולהטיל ספקות ובחירה למשל לחסן נגד פוליו ולא נגד שפעת. לבחור זו עבודה קשה, היא נוגדת את כל תרבות האינסטנט ששולטת בחיינו בכלל ובעולם הרפואה בפרט. יותר קל להזמין מקדונלדס מאשר לבשל בבית, יותר קל להושיב את הילד מול הטלוויזיה מאשר לצאת איתו לטיול בטבע, יותר קל לבלוע כדור מאשר לשנות הרגלי תזונה ויותר קל להתחסן פעם בשנה או בחיים מאשר להתחסן יום יום ושעה שעה. מאידך, בחירה היא מה שמייחדת אותנו כבני אדם, וככל שנשכלל אותה עתיד האנושות והכוכב הזה, הבית שלנו על כל המינים הדרים בו ימשיך להיות מובטח.