כשאני מחלק דף עבודה בכיתה וכל תלמיד עומד בפני עצמו, מתחילה להתקהל מקהלה של קול אחד: "יהונתן", קורא תלמיד אחד ואז עוד "יהונתן" קוראת תלמידה שניה והמקהלה מתגברת: "אני לא מבין, תבוא לעזור לי, אני לא עושה את הדף הזה, מה זה, בכלל לא למדנו את זה…" ועוד יהונתן ועוד יהונתן ואז כל הכיתה נעלמת ואני נמצא בחדר ילודים עם טורים טורים של עריסות ובכולן בוכים תינוקות: "תראה אותי, תראה את הקושי שלי, תראה את הצרכים שלי, תראה אותי…".

בטור הקודם התחלתי לענות על השאלה האם קיימת אפשרות להשתמש ברפואה הטבעית עד להחלמה מלאה? לא כאמצעי עזר, לא להקלה אלא להחלמה מלאה. והתחלתי לפרט מה הרפואה הטבעית מציעה. טור המשך זה ממשיך ומעלה את שיטות הטיפול הנוספות הגלומות ברפואה הטבעית. אני ממליץ, בשביל הרצף, לחזור ולקרוא את שתי הפסקאות האחרונות בטור הקודם.

לפני פסח הייתי במילואים באיזור מנשה (זו לא בדיחה יש באמת איזור כזה בארץ). אלו היו המילואים האחרונים שלי ורציתי לתת משהו לפלוגה איתה ביליתי במהלך העשרים שנה האחרונות. משהו מעבר לתעסוקה השוטפת. אז פתחתי קליניקה במשרד מ"פ והצעתי טיפולים במחיר סמלי שגם הוא ילך כתרומה לקופת הפלוגה. וכך חיילי הפלוגה נהנו מעבר למעצרים, סיורים, מיפויים וכדו' גם ממגוון הטיפולים שאני מציע. ועם הטיפולים עלתה השאלה. השאלה, בה"א הידיעה: האם זה עובד? שאלה שאני נתקל בה דווקא אחרי טיפולים, דווקא ממטופלים שנהנו בטיפול, שהרגישו שמשהו קרה, שמשהו השתנה, שהם באופן מפתיע מרגישים יותר טוב. דווקא שם מתעוררת השאלה הזו ביתר שאת ממקום מאמין ולא ממקום ספקני ומזלזל: האם זה עובד?

"לפני כשבועיים התחילו לי כאבים באיזור האגן והגב התחתון, פעם בימין ופעם בשמאל. לא כאבים עזים, לא משהו שמגביל או משכיב אותך למיטה, אבל כאב נוכח, מציק. בתחילת השבוע התחיל לי טיק בעין, מין קפיצות קטנות בעין שמאל למטה. ניסיתי להרגיע אותן עם היד אך ללא הועיל, הן באו והלכו, חשבתי שזה אולי ממתח וקיוויתי שזה יעבור בקרוב. היום בבוקר התחילה לי צריבה במתן שתן, בהתחלה חשבתי חטפתי איזו דלקת בדרכי השתן, שוב לא משהו משבית אבל צריבה מציקה ומין תחושה כזו שכל הזמן יש לי פיפי, אחר הצהריים זה הגיע…"